" מי נהיה כשנָקוּם מן האפר ונחזור אל חיינו, ונבין בבשרנו את כאֵב המשפט הפשוט שכתב חיים גורי במלחמת העצמאות, "מה רבּים שאינם כבר בינינו". מי נהיה, אילו בני אדם נהיה אחרי הימים האלה, אחרי שראינו את מה שראינו. מאיפה אפשר להתחיל מחדש אחרי ההרס והאובדן של כל כך הרבה דברים שהאמנו בהם, שבטחנו בהם?"
ולתר בנימין מספר, בעקבות ציורו של פול קליי, על "מלאך ההיסטוריה" אשר עיניו פקוחות לרווחה, רואות את זוועות העבר, וגבו מופנה אל העתיד,כאשר הוא נדחף אליו בעל כרחו. שאול טשרחניחובסקי כתב "אאמינה גם בעתיד, אף אם ירחק זה היום". בתווך הזה, בין שני הקטבים הללו, שכולנו מטלטלים בהם כבר שבועות, צוות תחנת רוח נפגש לנסח כמה תובנות על לימודי הרוח והחברה בזמן הזה.
אנו מקווים שמסמך זה יהיה לכם/ן לעזר בימים הקשים והמורכבים שעוברים על כולנו. חלקו הראשון של המסמך עוסק בכמה המשגות לגבי לימודים הומניסטיים ותרומתם
לחוסנם של התלמידים. החלק השני מכיל מספר הצעות פדגוגיות שניסחנו ומשאבי הוראה שאספנו מגופים ואתרים שונים ברחבי הרשת,מאתרים רשמיים של משרד החינוך ומכוני מחקר וידע, ועד בלוגים של אנשים פרטיים. השתדלנו לציין בקישורים את המקור.
למסמך המלא לחצו כאן.
